אלה שמיר ילידת 1973.

חיה ויוצרת במושב מולדת (בעמק יזרעאל). בוגרת תואר ראשון באמנות Bed ב'מכון לאומנות' במכללת אורנים (2014). עוסקת בעיקר בציור ורישום. עבודותיה מורכבות מציור שמן על בד בסגנון פיגורטיבי - אקספרסיבי וברישום אקספרסיבי - לירי. הנושא בו היא מרבה לעסוק הוא שאלות רב תרבותיות והקונפליקט בין העולם הפנימי – אישי אל מול ייצוג הזהות החיצונית בחברה. רוב הדימויים בהם היא עוסקת לקוחים מעולם הטבע והחי וכוללים גם דיוקנאות נשיים שונים. דרך דימוי האדם היא יוצרת דיאלוג אודות נפש האומן וחיצוניותו דרך מסננת הפרספקטיבה בהיבט הרב תרבותי היא משתמשת בדימויים הלקוחים מתרבויות שונות, עתיקות ועכשוויות. וכן מתכתבת עם ההיסטוריה של הציור. 

 

בעבודותיי מתקיים דיאלוג בין נפש האדם וחיצוניותו. האדם קולט מידע רב, והמידע עובר תהליך עיבוד פנימי ויוצא החוצה דרך מסננת שהיא הפרספקטיבה האישית שלו. במקרה שלי, המסננת הזו היא הציור. בסדרת העבודות האחרונה שלי, "ליקוי", אני יוצרת דיוקנאות "כפולים" של אישיותנו, אשר נדרשת להתגמש ולהגיב אל מול סיטואציות רבות בחיים - מצב הנתפס בעיני לעיתים כמו "זהות רבת פנים", בדומה לזיקית, ומעלה שאלות רבות. למשל: מי מהדמויות הללו הן ה"אני האמיתי"? האם כולן הן ביטוי ושיקוף של ה"אני האמיתי"? מה היא למעשה אותה "אמת" מדוברת? המסכות/דיוקנאות בעבודותיי תרות אחרי מקום פנימי עמוק ואותנטי. המקום הפנימי המוסתר המתואר על-ידי הדיוקן, אל מול המסכה/הכיסוי שמסתירים לכאורה את "האמיתות הפנימיות". בהיבט הרב תרבותי, הדיוקנאות בוחנים את זהות האדם בהיבט התרבותי ומתייחסת ליתרונותיו וללקויותיו, כמו גם לנשיות (הנתפסת כחולשה), אל מול כוחניות ועוצמה. אותו נושא מתחבר גם לשאלה מהו היופי המיוצג על ידי פרפר-עש, זן של פרפר הידוע כמזיק וחסר חן כשאר בני מינו. בסדרת עבודות מוקדמת יותר שלי, חלק מהדמויות הנשיות לבושות גלימה שמקורה מאפריקה ואותה לובש ראש השבט. הגלימה מקיימת דיאלוג עמוק עם מקומה העכשווי לעומת הקדום של האישה כסמכות מרכזית ורוחנית בחברה. ביצירתי, דיוקן האישה בטבע ובנופי עמק יזרעאל מחברים אותי אל סביבתי הקרובה שואלים שאלה אודות החיבור של האדם אל הטבע ושל האישה כבוראת חיים וכבעלת כוחות מגיים.